ג'יפ "וויליס": מפרטים ותמונות

2024 מְחַבֵּר: Erin Ralphs | [email protected]. שונה לאחרונה: 2024-02-19 16:07

ג'יפ "וויליס" - מכונית אגדית שנסעה מהוולגה לברלין, חצתה את מדבריות אפריקה, עשתה את דרכה בג'ונגל האסייתי. הרעיון שלו עדיין משמש כבסיס ליצירת רכבי שטח מודרניים. "וויליס" הפך למייסד מחלקת המכוניות שהיום נקראות "ג'יפ".

ג'יפ "וויליס": היסטוריית היצירה

מאז שנות ה-30, הצבא האמריקאי החל לגלות עניין מוגבר במכוניות שטח שיכולות להחליף את הצי המזדקן הקיים של כלי רכב צבאיים קלים. פרוץ המלחמה באירופה אילץ את האמריקנים להאיץ את התהליך הזה. בהקשר זה פותחו מספר דרישות טכניות הכרחיות למכונית העתידית, שהיו צריכים להיות מתורגמים למציאות.

יצרני הרכב ידעו היטב שקבלת הזמנה כזו בסביבה הפוליטית הנוכחית מבטיחה רווחים טובים. לפיכך, 135 חברות נכנסו למאבק על המכרז לייצור רכבי שטח, עליו הכריזה מחלקת הצבא האמריקאית. אבל רק שלושה הצליחו להגיע לשלב הגמר:"American Bantam", "Ford Motor Company" ו-"Willis Overland", שהצליחו ליצור אבות טיפוס אמיתיים העונים על צרכי הצבא. כתוצאה מכך, כל אחת מהחברות הללו קיבלה הזמנה לייצור של 1500 יחידות של רכבי השטח שלהן.

הגדרת בחירה

כשהתברר שהאמריקאים לא יוכלו להתרחק מהמלחמה, ביולי 1941 הוחלט לשחרר אצווה נוספת, גדולה ממילא של רכבי שטח, המורכבת מ-16,000 כלי רכב. אבל שוב עלתה השאלה של בחירה בין שלושה יצרנים.

ראשית, הכף נטה לטובת פורד כיצרנית הרכב הגדולה בעולם. אבל אז עלתה השאלה של עלות המכונה. התברר כי רכב השטח שמציעה פורד הוא היקר מכולם - הייצור שלו עלה 788 דולר. ה-Bantam עלה קצת פחות - 782 דולר. המחיר הנמוך ביותר הוצע על ידי וויליס אוברלנד, שהעריכה את עלות אחת ממכוניותיהם ב-738.74 דולר, וזאת למרות שלג'יפ הצבאי של וויליס היו מאפיינים טובים יותר מרכבי השטח של המתחרים.

המסקנה נראתה ברורה, אבל הצבא הטיל ספק בכך שהחברה תוכל לעמוד בטווח הזמן הנתון, מכיוון שהיא לא הצליחה במיוחד. ביל נוטסון, מומחה אמריקאי בתחום ייצור המוני של מכוניות, שתמך במועמדותו של וויליס אוברלנד, שם קץ לנושא הזה.

ב-23 ביולי 1941 נחתם חוזה עם וויליס אוברלנד לייצור 16,000 כלי רכב. ובאוגוסט ג'יפ וויליס (תמונה למטה), לאחר שורה של שיפורים, היה מוכן לחלוטין לייצור סדרתי, ולשמו נוסף אינדקס - וויליסMV.

רשת ביטחון ממשלתית

קונצרן וויליס אוברלנד, שנמצא על סף פשיטת רגל, אולי לא יוכל לטפל בצו הסדרתי של הצבא, אז ממשלת המדינה החליטה להגן על זה ולהוציא צ'ק נוסף להפקת אוף -עותקי דרך של חברה אמינה יותר, Ford Motor.

בעל החברה הסכים לצו ממשלתי גדול, למרות העובדה שפורד נאלצה להשתמש במנועים מקוריים שנרכשו מוויליס אוברלנד בייצור המכוניות שלהם. עותק של התיעוד עבור ה-Willis MB נמסר למהנדסי פורד, ובתחילת 1942 ייצר הקונצרן את תאומי השטח הראשונים, שנקראו פורד GPW.

בשנות המלחמה ייצר ויליס אוברלנד כ-363,000 רכבי שטח. פורד מוטור השלימה הזמנה צבאית ל-280,000 כלי רכב. כמעט מיד לאחר תחילת הייצור הסדרתי של הג'יפים, נשלחו המכוניות לבעלות הברית - תחילה לבריטים, ולאחר מכן לצד הסובייטי.

פעולת השידור של רכב שטח צבאי

על הכביש, למרות הנעה על ארבע הגלגלים, הג'יפ "וויליס" התנהג בצורה הגונה ביותר. הוא האיץ במהירות, נסע טוב, התגבר בצורה חלקה על אי עבירות. התנהגות זו הובטחה על ידי שידור "מותאם" בהצלחה של רכב השטח.

האלמנט התומך של ה-"Willis" היה מסגרת ספוג המחוברת באמצעות קפיצים ובולמי זעזועים חד-פעמיים נוספים עם סרנים המצוידים בהפרשי נעילה. המנוע של המכונה משולב עם המכניתיבת 3 הילוכים.

הסרן הקדמי והורדת הילוכים נשלטו על ידי תיבת העברה.

לג'יפ "וויליס" היה יתרון גדול בדמות בלמים הידראוליים על כל 4 הגלגלים, שבהינתן הפרמטרים והמאפיינים הדינמיים שלו, היה היבט חשוב.

גוף רכב

בשל הקומפקטיות שלו, הנוחות של רכב שטח אמריקאי, כמובן, משאירה הרבה מה לרצות, אבל באותם ימים לא היה צריך לחשוב על נוחות, הפונקציונליות הייתה במקום הראשון.

לגוף הפשוט לכאורה של ה"וויליס" יש מאפיינים עיצוביים משלו בדמות היעדר דלתות ושמשה קדמית המתקפלת על מכסה המנוע. היעדר דלתות איפשר לצאת בחופשיות מהמכונית במקרה של סכנה. סוכך עמיד למים סופק כדי להגן מפני משקעים.

מהצד החיצוני של הגוף מאחור היה "רזרבה" ומכל, ובצדדים - כלי קמפינג (אתה, גרזן וכו'). על מנת לרצות את המטרה הצבאית של המכונית, הותקן מיכל הדלק מתחת למושב הנהג, אותו היה צורך לקפל לאחור כדי לתדלק את המכונית. בנישה מאחורי קשתות הגלגלים האחוריים היו חללים שנועדו לאחסן כלים.

מכיוון שלגוף היה מבנה בצורת קופסה, סופק חור בתחתית המכונית כדי להסיר הצטברות אפשרית של לחות בתחתית המכונית.

תכונות אופטיות

פנסים "Willis" כמההעמיק ביחס למישור של גריל הרדיאטור. זה נובע מתכונות העיצוב שלהם. במידת הצורך, ניתן היה להפנות את אופטיקת האור כלפי מטה באמצעות מפזרים, כך שיוכלו לשמש כמקור אור בעת שירות המנוע בלילה. בנוסף, תכונה עיצובית זו של הפנסים אפשרה לנוע בחושך ללא האפלה.

ג'יפ "Willis": מאפייני הרכב

הנעה 4 גלגלים.

מסה של רכב השטח היא 1055 ק ג.

גובה האוהל – 1830 מ מ.

רוחב המכונית - 1585 מ מ.

אורך הג'יפ - 3335 מ מ.

מרווח קרקע (מרווח) - 220 מ מ.

מנוע בשורה עם 4 צילינדרים, שסתום תחתון (Willys L-134) בהספק של 60 ליטר לשנייה.

נפח יחידת הכוח - 2, 2 ליטר.

מערכת חשמל מסוג קרבורטור (קרבורטור - WO-539-S מבית Carter).

ג'יפ "וויליס" מסוגל למהירויות של 105 קמ"ש, במקרה של גרירת אקדח 45 מ"מ - 86 קמ"ש.

קיבולת מיכל הגז - 56.8 ליטר.

צריכת בנזין (ערך ממוצע) - 12 ליטר / 100 ק מ.

Capacity - 4 אנשים.

רכב השטח וויליס הצליח לחצות פורד של חצי מטר ללא הכנה מוקדמת. עם ציוד מיוחד של 1.5 מטר.

מהנתונים הטכניים שניתנו, ניתן לראות שלג'יפ "וויליס" היה עיצוב קומפקטי וקל משקל, וגם בעל מאפיינים דינמיים טובים מאוד לתקופתו.

שרת בצבא הסובייטי

וויליס הופיע בצבא הסובייטי מאז קיץ 1942של השנה. רבות מהמכוניות שסופקו לברית המועצות הגיעו בצורת ערכות רכב, שכבר הובאו למצב עבודה במפעלי רכב מקומיים.

למרבה הצער, פרטי השירות בצבא הסובייטי הותירו את חותם השלילי על ביצועי ה"וויליס". המכוניות תודלקו בבנזין בדרגה נמוכה, שהייתה קטלנית עבור ה"אמריקאים". לעתים קרובות החמיצו מרווחי החלפת שמן. תקלות רבות התרחשו עקב היעדר תחזוקה ושימון בזמן של חלקי SUV. כל זה ביחד הוביל לכך שה"וויליס" נכשל לאחר 15,000 קילומטרים. אף על פי כן, מאמינים שבצבא הסובייטי, רכבי שטח אמריקאים דורגו גבוה יותר מהמקבילים המקומיים של ה-GAZ-67 וה-GAZ-67B, שהצבא האדום כינה "איבן-וויליס".

המיני-ג'יפ וויליס המשיך את הקריירה הצבאית שלו במולדתו (שם יוצרו שינויים שונים בבסיסו), שהסתיימה לבסוף רק בשנות ה-80, כשהוחלף בהאמר תואם יותר זמן.