"Edsel Ford": תמונה, כישלון

תוכן עניינים:

"Edsel Ford": תמונה, כישלון
"Edsel Ford": תמונה, כישלון
Anonim

לפני 60 שנה בדיוק, מנהיגי קונצרן הרכב האמריקאי פורד מוטורי הודיעו על השקת מותג רכב חדש. שמה של החברה החדשה היה לכבוד בנו היחיד של הנרי פורד האגדי. כעת התקופה הזו בהיסטוריה של פורד נחשבת לכישלון. ושמה של חברת הבת אדסל הפך לשם נרדף לאסון. אבל זה עכשיו, ואז, ב-19 בנובמבר 1956, לאף אחד עדיין לא היה מושג על זה. בואו נזכור מדוע פרויקט אדסל פורד נכשל. זה סיפור מאוד מעניין.

צריך הרחבה

באמריקה, שזה עתה התאוששה מהמלחמה, מאזן הכוחות בשוק הרכב נראה פשוט מאוד. היו שחקנים משלושת דטרויט הגדולה, כמו גם כל האחרים. שלישיית דטרויט הן ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר. אבל גם אם לוקחים בחשבון את הניצחון והכוח של החברות הללו, הכוחות לא היו שווים. לכן, בסוף שנות ה-40 בעיר דירבורן הם הגיעוהצורך ליצור מותג רכב חדש שניתן למקם בין פורד ללינקולן. בשנות ה-50, פורד הייתה יריבות עזה בין מנהלים ותיקים שעבדו בדירבורן במשך עשרות שנים לבין מנהלים צעירים ושאפתנים שהצטרפו לחברה מיד לאחר תום המלחמה. מעניין שדווקא השומר הוותיק היה הראשון שדיבר על המותג החדש ועד כמה הוא נחוץ בדחיפות. בתחילת שנות ה-50, סמנכ ל המכירות ג'ון דייויס הציע קו חדש של מכוניות בגודל בינוני בסגנונות סדאן, קופה ספורטיבית, גג קשיח ומרכב עם גג נפתח בהתבסס על מחקר וניתוח שוק.

אדסל פורד
אדסל פורד

על כך השיבו המנהלים הצעירים שהם מפקפקים מאוד בהצלחתו וביעילותו של הפרויקט החדש, חשבו מעט והציגו את החזון שלהם. הקונספט הוצע על ידי, אולי, המנהל העליון הצעיר המצליח והמשפיע ביותר, פרנסיס רייט. כן, דרושה חברת בת חדשה. עם זאת, המותג אמור להופיע בשוק שנה קודם לכן. והכי חשוב, זה צריך להיות מורכב משני טווחי גדלים שונים. משפחת הדגמים הקומפקטית תיפול לנישה בין התקציב "מרקורי" ל"פורד". מכוניות גדולות יותר ימצאו את מקומן בין לינקולן לקאדילק.

גיבור היום

התוכנית הזו נראתה די שאפתנית ומסוכנת. לדברי מומחים, יישומו יגדיל את נתח השוק בשיעור של עד 20 אחוז עד סוף העשור. תפקיד מיוחד כאן היה בעובדה שיוצר הקונספט הצליח לסיים עסקה מועילה עבור פורד באירופה.

תמונה של אדסל פורד
תמונה של אדסל פורד

הוא ממש טבע בקרני התהילה, היה גיבור אמיתי. כתוצאה מכך, התוכנית אושרה על ידי הדירקטוריון.

פנים חדשות

בהתחלה, מותג הרכב החדש נקרא פשוט ומכוער - E-car, או מכונית נסיונית. מאוחר יותר זו תהיה המכונית של אדסל. המכונית הייתה צריכה להיות מפותחת לחלוטין מאפס. זה היה מתוכנן ליצור גופים ומנועים משלהם. אבל התברר שזה מאוד יקר. ואז הוחלט להשתמש במה שיש. מדובר בדגמי פורד ומרקורי סטנדרטיים. במקביל, מעצבים במחלקה לפרויקטים מבטיחים קיבלו הוראה קפדנית ליצור משהו שמעולם לא היה. הם היו צריכים לעשות מכונית שאין כמותה. על יישום הפרויקט עבד מעצב צעיר ומוכשר רוי בראון. המשימה במבט ראשון נראתה בלתי אפשרית. עם זאת, המכונית האלקטרונית יצאה בזמן ובדיוק לפי ההזמנה. תסתכל איך נראתה המכונית הניסיונית, ומאוחר יותר האדסל פורד. התמונה מוצגת במאמר שלנו.

מכונית פורד אדסל
מכונית פורד אדסל

בראון אמר מאוחר יותר שהעבודה על הפרויקט הזה התחילה באופן מאוד לא צפוי. מעצבים ברחוב בחנו בקפידה את כל המכוניות שעברו במקום. ואז הבחינו בתכונה אחת בכולם - זהו החלק הקדמי, שדמה לפה של טורף. עם הגריל החלו המעצבים את עבודתם, כי אלו הפנים האמיתיות של המכונית בכל מובן. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לאלמנט האנכי במקום האופקי. מה שיצא כתוצאה מכך נראה מאוד רענן ומעניין. זההדגיש היטב את המכונית בזרם. התכונה הבולטת השנייה היא האופטיקה האחורית. בראון ניגש לפתרון בצורה מקורית והציב את אורות הבלם גבוה מאוד.

מכונית אדסל
מכונית אדסל

חוץ מזה, הם היו מסוגננים כבומרנגים. גם הפגושים האחוריים היו יוצאי דופן. כאשר דגם הפיברגלס הראשון המוגמר בגודל מלא הוצג בפני רשויות החברה (15 ביוני 1955), האולם לא יכול היה להירגע מרוב עונג במשך זמן רב.

מפרטים

בשל העיצוב המרהיב של מכונית הניסוי בלטה מהקהל. אבל לגבי החלק הטכני, הכל כאן היה דומה לדגמי הייצור של מרקורי ופורד, פרט לכמה פרטים ייחודיים.

מכונת אדסל
מכונת אדסל

למכונית האלקטרונית, ששמה שונה מאוחר יותר לאדסל פורד, היו מנועי V8 עם נפחי נפח של 5.9 ל' ו-6.7 ל' בדגם החדש. יחידות הכוח צוידו בתיבת הילוכים אוטומטית עם שלושה הילוכים יחד עם הכפתורים הייחודיים ביותר שהיו ממוקמים ברכזת ההגה. אחרת, מדובר בסט סטנדרטי של חלקי "פורד" - פלטפורמת מסגרת, מתלים עצמאיים מלפנים, בולמי שמן, קפיצים מאחור, היגוי גיר תולעת, בלמי תוף על כל ארבעת הגלגלים.

הבכור חייב להיות בעל שם

לחברה היה רק פרט אחד קטן - המכונית הייתה ללא שם. מעניין לציין שהאופציה הראשונה שהציע אחד המנהלים הבכירים הייתה פורד אדסל. אבל בנו של הנרי פורד לא היה נעים מהמחשבה שהשם הזה יהבהב כל יוםכיסויי גלגלים ברחבי אמריקה.

פורד אדסל
פורד אדסל

הבן מת ב-1943, מבלי שמילא תפקיד רציני בהיסטוריה של החברה. בינתיים, מציאת שם הפכה לבעיה מספר אחת. בסך הכל הוצעו יותר מאלף שמות שונים, אך אף אחד מהם לא היה לטעמם. בייאוש אפילו נאלצתי לפנות אל המשוררת, שאגב, גם היא לא זכתה להצלחה. כתוצאה מהעבודה אושרו מספר שמות - ריינג'ר, קורסייר, פסר וציטוט. לא ניתן היה לבחור בדבר אחד, ובסופו של דבר, אחד מנציגי הדירקטוריון החליט לקרוא לשורה "אדסל פורד".

יוצא

דגמי ה-Edsel הראשונים יצאו למכירה ב-4 בספטמבר 1957. בוצע קמפיין פרסומי קולני מאוד. משווקים הציגו דגמים חדשים לא רק כמכוניות חדשות. הפרויקט הוצג לציבור כמכונית פורד אדסל ייחודית וחדשה ביסודו.

כישלון פורד אדסל
כישלון פורד אדסל

אבל במציאות היו מעט מאוד הבדלים מהסדרות "פורדס" ו"מרקורי". כמה פרטים טובים ובמובנים מסוימים אפילו חדשניים לא יכלו להסיר את קווי הדמיון הללו, שהיו שונים מאוד ממה שנאמר על מכוניות בפרסום. ארבע גרסאות של אדסל פורד יצאו למכירה. אלו הם ה-Citation וה-Corsair הענקים, שנוצרו על בסיס המרקורי, והפייסר והריינג'ר הקטנים, המבוססים על הפורד.

הכל נעלם…

החברה הצליחה למכור רק כ-63,000 עותקים בשנה הראשונה. הנתון הזה קטן מאוד, במיוחד בהתחשב בכמה הושקע בפיתוח. בשנת 1959המכירות ירדו עוד יותר השנה. ב-19 בנובמבר 1959 החליטה פורד לסגור את אדסל.

אדסל פורד
אדסל פורד

החברה ספגה הפסדים עצומים. נהגים נזפו באדסל. הדיוט לא אהב את המכונית בגלל איכות הבנייה והעיצוב הגרועים, הדומה לדגמים הקיימים. גם הקונה לא אהב את השם. לא נותר אלא לצמצם לחלוטין את הייצור, שנעשה ב-1959. זה היה אז שהם הפסיקו לייצר גרסאות גדולות של מכוניות. אבל גם זה לא עזר. למרות העיצוב הרדיקלי והאיכות המשופרת, המכונית עדיין לא נקנתה.

הנה זה - הסוף

19 בנובמבר 1959, חברת פורד מוטור החליטה לסגור לחלוטין את פרויקט פורד אדסל. כישלון היום מיוחס לשיווק רע, שגוי ואגרסיבי. וזה לקח טוב למותגי הרכב של היום, שלפעמים יוצרים משהו שאין לו ביקוש.

מסקנה

אז, גילינו איך הייתה המכונית האמריקאית "פורד אדסל". כפי שאתה יכול לראות, אפילו יצרנים מפורסמים כמו פורד סובלים לפעמים הפסדים, למרות השקעות גדולות בפיתוח המכונית ובקמפיין הפרסום שלה. ההפסד הכספי הכולל של פורד היה 250 מיליון דולר (נכון לשנות ה-50), שהם כ-2 מיליארד דולר בסטנדרטים של היום.

מוּמלָץ: